Slow Food

אין ממהרים בשעת הסעודה

כחלק מתכנית חילופי סטודנטים, נהניתי מסמסטר באיטליה ובתוך כך התוודעתי לתרבות האיטלקית הצבעונית והנינוחה. במסגרת זו, גם אני לקחתי חלק בטקס ארוחת הצהריים שכולל פרישת מפית על הברכיים ונטילת סכין ומזלג לצד קנקן יין הבית. טקס השונה בתכליתו מאכילת סלט מהירה בקערת פלסטיק המוכרת לי מישראל.

בטרטוריה של מאריו (Trattoria Mario) בפירנצה, שעמוסה עד לעייפה בתיירים ובמקומיים נאלצנו לחכות כשעה וחצי רק כדי להיכנס. תוך כדי ההמתנה הממושכת, הבחנתי  במדבקה על דלת הכניסה, מעין תו תקן, המשייכת את המסעדה לתנועת הסלואו פוד.

מתברר כי בשנת 1987 עם הקמת הסניפים הראשונים של מקדונלדס, גם לאיטליה הייתה האפשרות להצטרף אל הזוללים המהירים ולארוחות הצהריים המוגשות בתוך לחמנייה. אך קרלו פטריני וחבריו הניאופורקטוני, ובעברית – 'המזלגות הגדולים', החליטו להתנגד למגמה זו וייסדו את ארגון הסלואו פוד (Slow food). הסלואו פוד חרטה על דגלה לחדש את הקשר הטבעי בין מבשלי האוכל לבין קהל הסועדים.

הסלואו פוד, שסמלה הוא שבלול, שואפת כי התנועה האיטית במהלכה ניתן לגלות מחדש את הטעמים והריחות של הבישול המקומי, תיהפך לתנועה בינלאומית. המהירות והתזזיתיות המאפיינת את התרבות המערבית המתועשת שיבשה את היכולת שלנו ליהנות הנאה פשוטה ואמיתית. הנאה זו, לטענת תומכי הסלואו פוד, מתחילה בראש ובראשונה מסביב לשולחן האוכל.

כיום כמאה וחמישים מדינות מרחבי העולם לוקחות חלק ביוזמה זו. גם בישראל החלו בפעילות ברוח תנועת הסלואו העולמית בארבעה סניפים: בתל אביב, ירושלים, הרי יהודה ובגליל העליון.

מה זה בעצם אומר לקחת חלק בפעילות הסלואו פוד?

·         אפשר להיהפך לחבר בתנועה, להירשם לסניף המקומי ולקחת חלק בפעילויות המחזקות את הקשר בין האוכל המקומי לקהילה. בישראל אפשר להצטרף בלינק הבא: http://slowfood.org.il/join.asp.

·         אפשר לתרום ולתמוך בפרויקטים המקדמים מזון בר-קיימא (כלומר, רכישת מזון ישירות מן היצרנים) באתר סלואו פוד העולמי בכתובת: http://slowfood.com/international/26/support-slow-food.

·         אפשר להיות צרכנים אחראים ולרכוש אוכל שיוצר באופן מקומי והוגן. דוגמא מצוינת לכך היא היוזמה של ד"ר אורי מאיר צ'יזק שלקח על עצמו לאכול במשך שנה שלמה אוכל שמגודל בארץ בלבד. על "השנה המקומית" שלו אפשר לקרוא בטור "דברים שאוכלים מכאן" בכתובת: http://www.mazon-izun.com/?page_id=5340.

אז קדימה, הצטרפו גם אתם לחגיגה הקולינארית מצוידים במפית, סכין ומזלג.

צרכנות שיתופית

הספר " What's Mine is Yours: The Rise of Collaborative Consumption", שהסוציולוגית רייצ'ל בוטסמן היא אחת ממחבריו, עוסק בשיתוף הפעולה המופלא שנרקם בין משתמשי האינטרנט ברחבי העולם. לטענתה, הסינרגיה שנוצרת בין הגולשים מחוללת מהפכה צרכנית, שמשפיעה על חיינו ואפילו על האופן שבו עושים עסקים. הטענה היא שדווקא הקדמה והטכנולוגיה מאפשרות להחזיר את הגלגל לאחור לכלכלה של סחר חליפין, רק שהפעם לא צריך להתמקח תחת השמש היוקדת בשוק, אלא הכול מתרחש בכפר הגלובאלי ובלחיצת עכבר. בימים שבהם מדברים על מושגים כמו ערבות הדדית ודורשים כלכלה צודקת יותר, הצרכנות השיתופית יכולה להוות חלופה מצוינת.

אז לפני ששוב  מעבירים את כרטיס האשראי, כדאי לבדוק את האופציות השיתופיות הבאות:

1. להחליף

בוטסמן פתחה את הרצאתה ב-TED עם דוגמא פשוטה: לכמה מאיתנו יש אוסף של סרטי די וי די המעלים אבק על המדף כאבן שאין לה הופכין? ובכל זאת איננו מסוגלים להביא את עצמנו לזרוק אותם. בינינו, כמה פעמים אפשר לראות "חברים"? לא עדיף להחליף את רייצ'ל ורוס בד"ר "האוס"? אותו מארז הפסיק לשמש אותנו, אבל הוא יכול לספק שעות של הנאה עבור מישהו אחר.

תוך שימוש בכלים שמציע האינטרנט, אנחנו יכולים לשוב לפרקטיקה הנושנה של תן וקח. האינטרנט משמש כשדכן - מתאים פריטים שנמצאים בבעלותי למשתמש אחר שעשוי ליהנות מהם ומאפשר לי לאתר את מה שאני רוצה לעצמי. הזיווג המושלם הזה מאריך את חיי המדף של המוצר ומצמצם פסולת.

·         Swap.com למשל, מאפשר בקלות להחליף ספרים, מוסיקה, סרטים ומשחקים.

איך מתבצעת ההחלפה? נרשמים לאתר ומוסיפים את כל הפריטים שמהם אנו מוכנים להיפרד. על כל פריט כזה מקבלים רשימה של המוצרים שאפשר לקבל תמורתו. ברגע שיש התאמה בין שני גולשים, כל אחד שולח לשני את הסחורה וממתין בסבלנות לפריט שיגיע במקומה.

מה מבטיח את השלמת העסקה? לכל משתמש יש דף בו מפורטת ההיסטוריה של ההחלפות שלו: כמה פריטים החליף בעבר ובאילו אחוזים של הצלחה.

האתר מתפאר בנתוני הצלחה כמעט מושלמים. התלונות המעטות שישנן הן לרוב על שירותי הדואר וזמן המתנה ארוך.

·         על אותו עקרון, האתר Swapstyle מאפשר לנשים פאשניסטיות, שרוצות לשמור על המלתחה שלהן מעודכנת ובהתאם לצו האופנה, להחליף ביניהן בגדי מעצבים ולוותר על תג המחיר הגבוה המתלווה אליהן.

·         גם אתר אגורה מאפשר למסור ולקבל חפצים בשיטת האיסוף העצמי.

2. לשתף

צרכנות שיתופית היא לא רק הפצה חוזרת של חפצים אלא גם נותנת הזדמנות לחלוק משאבים חיוניים כמו כסף, כישורים וזמן.

·         האתר ZOPA לדוגמא, מאפשר לגולשים בממלכה הבריטית להלוות אחד לשני כספים. שני הצדדים לעסקה, הלווה והמלווה, נהנים מתעריפים טובים יותר שכן הם יכולים לעקוף את התיווך הבנקאי, על העמלות והריביות הגבוהות שהוא גובה. הגולשים מנהלים ביניהם את המשא ומתן על תנאי הלוואה.

·         ספה בעיר זרה עשויה להיות משאב רב ערך עבור מטיילים. האתר Couch Surfing מתווך בין תיירים למקומיים שמוכנים להציע את הספה שלהם, תרתי משמע.

·         האתר האנגלי Land Share מפגיש בין אנשים שחולמים לגדל את הפירות והירקות שלהם בעצמם אבל אין להם את הקרקע לעשות זאת, לבעלי אדמה עם שטח עודף שמוכנים לחלוק מן הדונמים שברשותם. 

3. לחלוק

צרכנות שיתופית יכולה לשמש גם לצורך השאלות ושכירויות. בוטסמן מציעה לנו לחשוב על מקדחות, למשל, שפועלות כ-12 דקות בממוצע במשך כל חייהן – מה שאנחנו צריכים בעצם הוא החור בקיר ולא המקדחה עצמה, אם כן, מדוע שלא נשכיר או נשכור אותה?

הרעיון הוא לשלם בעבור התועלת שאנחנו מפיקים מן המוצר מבלי שנצטרך להיות הבעלים הישירים שלו, באותו אופן שאנו משתמשים בשירותים של מכבסות אוטומטיות וספריות ציבוריות.

האינטרנט מציע מבחר של אפשרויות לכך:

·         המכונית שלנו משמשת אותנו בממוצע כשעה ביום. ביתר הזמן היא עומדת בחוץ ותופסת מקום חנייה (שיכולה גם היא להיות עסק יקר). מיזם CAR2GO מאפשר לשכור מכונית רק למשך הזמן הרצוי לנו.

·         ואם כבר הזכרנו את בעיית החנייה, Just Park it מציע לשכור חניה ולהחנות בזמן הנחוץ לנו.

·         למי שמוותרים על רכב לטובת אופניים, אם מסיבות סביבתיות ואם בשביל הספורט, תל אופן מאפשרת לשכור אופניים ולהגיע ממקום למקום מבלי לרכוש זוג שצריך להעלות שלוש קומות הביתה.

·         ועוד אתר אחד שכדאי להכיר, שנקרא המפקיד ומאפשר להשכיר ולהשאיל ציוד מכל הבא ליד.

פורסם לראשונה ב-getgreen.

אקולוגיה עתיקה בלאדאק

אז נכון. כיום, אפשר באמת לראות יוזמות ירוקות היכן שלא נפנה את ראשנו, אבל לאורח חיים אקולוגי ופעילות ברת קיימא יש מסורת עתיקה, שיש לה שורשים עמוקים בזמן. בואו נסובב את הגלובוס ונעצור אותו בנקודה צפונית בחצי היבשת הודו. שם, בין גבול טיבט מדרום-מזרח לגבול סין בצפון-מזרח, נמצא את חבל לאדאק. חבל ארץ זה, מן היפים שבמחוזות ההימלאיה ההודית, מכונה גם "טיבט הקטנה" בגלל ההשפעה החזקה שיש לתרבות הטיבטית על המקום.

לאדאק הוא אזור מנותק, שניתן להגיע אליו דרך יבשה רק בתקופה של שלושה חודשים בשנה. הסיבה לכך היא שלאדאק ממוקם בגובה רב של כ-3,000-4,300 מטר לצד הרי ההימלאיה. האקלים הקיצוני נע בין צינת החורף, שיכולה להגיע ל-°20-, לחום היבש של °30 בקיץ. הודות לתנאים האקלימיים הקשים והניתוק מתעבורה במשך רוב חודשי השנה, האוכלוסייה המקומית הייתה חייבת לפתח מנהגים ייחודיים ומיוחדים להישרדותה.

במשך מאות שנים, לאדאק נהנית מכלכלה יציבה בגלל גידולי החקלאות שלה. היבולים כוללים שעורה, חיטה ואפונה, ובנוסף מגדלים בהמות כמו יאק, פרה וחיה המוכלאת מיאק ופרה – יאקרה, בתרגום שלי (dzo באנגלית). בגובה הרב, החיות הן מועטות, מים הם מצרך יקר מציאות, ואין תשתית המאפשרת עונת חקלאות פורייה וארוכה. ולכן, כדי ליצור כלכלה מאוזנת, שתספק את צרכי התושבים ותניב עודפים לצורכי ייצוא, על התושבים להפיק במשך חודשי הקיץ בלבד, מיוני עד ספטמבר, תכולה שתקיים אותם לאורך כל חודשי השנה.

התנאים הקשים אינם מותירים לתושבים ברירה אלא לגלות תושייה ולנצל את המשאבים העומדים לרשותם עד תום. חיות הצאן מספקות דברי חלב למאכל. ואם לא די בכך, בפרווה משתמשים לצורך הכנת שמיכות ובגדים חמים לעונת החורף, ומהגללים מפיקים קומפוסט שאיתו מדשנים את הגידולים. הבתים עשויים מלבני בוץ שהתושבים מכינים בעצמם מתערובת של חול, חרסית ומים שיוצקים בתוך תבניות. את המים הנמסים מפסגות ההימלאיה מנתבים בתוך ערוצים אל הכפרים שלהם על מנת להשקות את גידוליהם ולהשתמש בהם לצורכיהם האישיים.

רק בשנת 1975 נפתח חבל לאדאק לתיירים ולפיתוח. די היה בהצצה דרך חור המנעול שלה זכתה האוכלוסייה הלאדאקית על המערב בכדי להוביל להפרת הסדר באזור. החל לחץ על הכלכלה להתפתח בקצב מהיר ומודרני, שהשוק המקומי אינו עומד בו. נוצרה אורבניזציה מזורזת שאינה עולה בקנה אחד לא עם תנאי האקלים והקרקע, ולא עם ההרגלים הנושנים של התושבים.

בשנת 1978, ייסדה אישה בשם הלנה נורברג-הודג' את עמותת LEDEG ששמה לה למטרה לחנך את התושבים למציאות המערבית תוך כדי כיבוד המסורת של התרבות המקומית. העמותה פעלה כדי ליצור שילוב נכון בין הקדמה והטכנולוגיה של המערב, שעשויה לייעל את העמל של התושבים במהלך השנה ולהגדיל את יבול החקלאות, לבין המנהגים המקומיים והצרכים של בני המקום.

העמותה שמה לה למטרה להבטיח לאוכלוסיה הלאדאקית כי למרות האימפקט החזק של המערב, הם הם האמונים על עיצוב עתידם. יהיה זה עתיד המבוסס על היסודות העתיקים של האזור והמקורות שלהם, על האורגניות ואורח החיים האקולוגי. העמותה קידמה ייצור מקומי של טכנולוגיה שמשתמשת באנרגיה סולארית לצורך תפעולה: הסקה, בישול, הרתחת מים, הקמת חממות, וגם מגדל מים בקנה מידה מינורי לטחינת תבואה, שגם שואב מים וגם מייצר חשמל. כיום, השימוש בטכנולוגיות כאלו נעשה כמעט בכל כפר בלאדאק.

נורברג-הודג', מייסדת העמותה, מעידה על עיקרי התורה שברוחה היא פועלת: "ברחבי העולם כיום יש מודעות הולכת וגדלה לכישלונות המודל המערבי לפיתוח, ועם זאת, רצון לחפש מודל אחר, בקנה מידה אנושי יותר, של אורח חיים אקולוגי. אם לאדאק תצליח להתפתח לכיוון עתיד שמשמר את יסודות המסורת שלה מהעבר, זה יהיה מודל לחיקוי והשראה שידגים איך כל האלמנטים האקולוגיים יכולים להשתלב באופן הרמוני יחד".  

בעתיד, העמותה שואפת להרחיב את קנה המידה של הפעילות האקולוגית, להתקין פנלים סולאריים לייצור חשמל ולקדם את טכניקת הבישול הסולארי. ולא רק זאת, העמותה גם פועלת לבסס באזור תיירות אקולוגית ענפה ולהגן על המגוון הרחב של הצמחים ובעלי החיים שלאדאק היא הסביבה הטבעית שלהם.

פורסם לראשונה ב-getgreen.

כולנו בסירה אחת

בשנת 1807, במורד הנהר של האדסון, במדינת ניו- יורק, קפטן רוברט פולטון ניווט את אוניית "קלרמונט", אוניית הקיטור המסחרית הראשונה. קפטן פולטון שט לעיני כל והוכיח שהקיטור הינו אמין ויכול להוות אמצעי חסכוני לשנע טובין ומיטלטלין. ההפלגה הביאה למימוש הפוטנציאל הכלכלי של הנהר ופתחה נתיב תחבורה ימי המקשר את האוקיינוס האטלנטי באזור העיר ניו- יורק עם פנים היבשת והימות הגדולות.

בספטמבר האחרון, כמאתיים שנה לאחר מכן, קבוצה של צעירים מבריקים מאוניברסיטת רנסלר (Rensselaer) הפליגו באותו הנהר בספינה שאותה כינו "קלרמונט החדשה". הסטודנטים בנו את האונייה במו ידיהם, מן היסוד. אך, אונייה זו אינה ככל האוניות, הסטודנטים הרכיבו בעזרת כישוריהם ההנדסיים אונייה ששטה על תאי דלק ירוקים ונקיים שמונעים על ידי מימן.

יחידות תאי הדלק של "קלרמונט החדשה" משתמשים בגז מימן דחוס. מערכת תאי הדלק מכילה ממברנה מיוחדת. ממברנה זו משמשת להפריד את המימן לאלקטרונים ופרוטונים. הממברנה מאפשרת לפרוטונים לעבור דרכה, בעוד שהאלקטרונים נעים במעגל חשמלי ומפיקים אנרגיה. כשהאלקטרונים והפרוטונים נפלטים מהממברנה, הם נחשפים לחמצן מאוויר הסביבה; חשיפה זו מפיקה מים וכמות קטנה של חום. תהליך אלקטרו-כימי זה הינו ידידותי לסביבה ונטול זיהום.

לסרטון המסביר תהליך זה http://www.alternative-energy-news.info/technology/hydrogen-fuel/

בדומה לקפטן פולטון, הסטודנטים בהפלגתם שואפים לפקוח את עיניהם של התושבים בנושא דלק המימן. דלק המימן יכול לשמש כתחליף מהימן שבאפשרותו לספק אנרגיה לסירות מנוע, ובהמשך גם למכוניות, משאיות ואפילו לשימוש הביתי. בתור סטודנטים היי-טקיסטיים סביבתיים, הם מבקשים להראות לציבור את היתרונות האקולוגיים כמו גם הכלכליים שכלולים בשימוש בדלק מימן.

קבוצת המלחים מורכבת מסטודנטים מספקטרום רחב של אסכולות האקדמיה המקובצים כולם תחת אותה שליחות – קידום עתיד הסביבה. הסטודנטים אינם מצפים לנקודות זכות אוניברסיטאיות בתום ההפלגה, אלא פועלים בהתנדבות, שטים בשביל להפיץ את הבשורה ולהגביר את המודעות הסביבתית.

במסלולם תכננו עצירות יזומות שמטרתן לחנך את הקהל הרחב אודות אנרגיה המופקת ממימן. בכך שישוויצו בסירתם שאינה מזיקה לסביבה, הם מעוניינים לשתף את ההמון בחזונם, שגם הם יוכלו ליהנות משיט תענוגות כגון זה, מבלי להותיר אחריהם שובל של זיהום ורעלים. 

הידיעה נלקחה מ- Alternative Energy  http://www.alternative-energy-news.info/students-to-sail-hydrogen-powered-boat/

פורסם לראשונה ב-getgreen.

יום ללא בשר

איזה יום היום? היום יום צמחוני

בעיר גנט בבלגיה התקדמו צעד אקולוגי ענק והכריזו על יום חמישי כיום צמחוני. מעודדים את התושבים לוותר על הבשר למשך יום אחד, לטובת כדור הארץ. ויתור על הבקר, העוף והדגים ליום אחד בלבד, מהווה גורם ישיר להפחתת פליטת גזי החממה בשמונה עשרה אחוזים. גנט, שכונתה על ידי התקשורת גם בשם "בירת הצמחונות של אירופה", מגישה בכל יום חמישי במסעדותיה לפחות מנה צמחונית אחת, ובחלק מהמסעדות מציעה תפריט שכולו צמחוני. באותו היום, גם מזנוני בתי הספר ומזנוני העירייה ממירים את תפריטם לתפריט שמורכב אך ורק מחומרי גלם מן הצומח.

"שנה את הדיאטה שלך, ותשנה את העולם"

הרעיון ליוזמה נולד כבר בארגון FARM לפני כעשרים וחמש שנה. הארגון הכריז על כל 20 במרץ, היום הראשון של האביב, כיום ללא בשר (Meat Out Day). באותו היום, אלפי פעילים התומכים בארגוני הסביבה מנחים אירועים המחנכים להפחתת אכילת הבשר. הפעילים בארגון מנסים לשכנע את החברים, המשפחות והקהילות שלהם, לשבור את ההרגל של אכילת בשר לפחות למשך יום אחד בשבוע ולחקור את התזונה המלאה והשופעת של פירות, ירקות ודגנים.

"יום ללא בשר" גם בישראל

ברוח ארגון FARM עמותת "אנונימוס" קיימה "יום ללא בשר". בתל אביב ובירושלים נהנו העוברים והשבים ממזון טבעוני חינם שחילקו פעילי העמותה. המארגנים הדגישו כי ביום שבו מוותרים על מנת הבשר, אנו לא מצמצמים את התפריט שלנו, אלא למעשה מרחיבים אותו. מגדילים את מגוון הקטניות, הדגנים, הירקות והפירות שאנו צורכים ומכניסים למטבח חומרי גלם חדשים. "יום ללא בשר" הוא כהזדמנות לשבור את השגרה ולצאת להרפתקה קולינארית חדשה שבה ניתן לגלות יצירתיות ולהכיר מנות חדשות שאותם יהיה אפשר לאמץ גם בשאר ימות השנה.

מה, באמת? תזונה צמחונית?

אלברט איינשטיין צוטט כי "דבר לא יועיל יותר לבריאות האדם ויגדיל את הסיכויים להישרדות המין האנושי על כדור הארץ כמו המעבר לתזונה צמחונית". למרות שאיינשטיין הגה את המשפט לפני יותר ממחצית המאה, המילים שלו רלוונטיות כיום יותר מאי פעם. מבט מפוכח על העובדות מראה שהפרקטיקה של גידול חיות למטרות אוכל עלולה להוביל למחלות, לרעב ולנזק סביבתי. כשתופעת השמנת היתר בשיאה ומשאבי הטבע שלנו מדלדלים, המעבר לתזונה המבוססת על הצומח נדמה יותר ויותר אקטואלי.

תחת הסטטוסקופ הרפואי, כמויות בשר גדולות עלולות להגביר את הסיכון ללקות במחלות כמו מחלות לב, לחץ דם גבוה, ואוסטיאופורוזיס וסוגים מסוימים של סרטן. המעבר לדיאטה צמחונית באופן מבוקר עשוי לסייע למנוע את המחלות ולקיים אורח חיים בריא.

מההיבט הירוק, תעשיית הבשר צורכת מים וקרקעות בכמויות הגדולות פי כמה וכמה מהדרוש לייצור מזון צמחי והרבה מעבר ליכולת ההתחדשות של משאבי הטבע העומדים בפנינו. שדות המרעה לגידול הבקר ושאר מעלי הגרה זקוקים לשטח נרחב ולקרקעות פוריות. ההשקייה של הקרקעות זקוקות לכמויות מים אסטרונומיות של כ-80% מכמויות המים שזמינות לשימוש בארצות הברית.

בעלי החיים במשקים מייצרים כמות אדירה של זבל המזהם את הקרקע וגורר לתופעה של גשם חומצי (גשם שדרגת החומציות שלו נמוכה מ-5.5pH, שלרוב מכיל חומצה גופרתית וחומצה חנקתית). כמו גם, גז המתאן המופק במערכת העיכול של הפרות הוא אחד מהגורמים להתפרקות האוזון באטמוספירה. למידע נוסף אודות הנזקים האקולוגיים של המשקים המתועשים לבשר, באתר של עמותת "אנונימוס" http://www.anonymous.org.il/eco.htm.

חזון הצמחונות והשלום

התזונה הצמחונית אינה רק מנת חלקם של זרמים דתיים בהודו, את השורשים לצמחונות אפשר למצוא גם בתוככי הדת היהודית. האדם נברא צמחוני ובמשך עשרה דורות לא אכל בשר וקיים את עצמו אך ורק מן הצומח. אכילת הבשר התאפשרה רק בשל מצבו המוסרי של העולם בתקופת המבול, הבשר הותר לנח ולבניו כדי ליצור חיץ המבדיל בין האדם לחיה, על מנת שהיחסים בין בני האדם ישתפרו. אם כן, אכילת הבשר משולה למצב של מוסר ירוד. הרב קוק כתב בתוך קובץ המאמרים "חזון הצמחונות והשלום" אודות האידיאליות של התזונה הצמחונית. לדבריו של הרב קוק, בעתיד, בתקופה המתקדמת של ימות המשיח, מצבו המוסרי של העולם ישתפר לאין ערוך, ובני האדם לא יצטרכו לאכול בשר, גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה מוסרית.

לאור הנסיבות לעיל, לא יהיה זה קיצוני אם ליום אחד בשבוע נקצץ את מנת הבשר שלנו ונעבור לצד האחר של הצמחונות.

ולרציניים מבינינו, הצמחוניים המקדמים את חזון אחרית הימים ואת הגעתו של המשיח:

קישור ללוח היכרויות צמחוני http://www.anonymous.org.il/vegboard/

אפשרות להירשם לסקר של "הצמחוני הסקסי ביותר מעל גיל חמישים"

http://prime.peta.org/contest-sexyveg-over50-vote.php

פורסם לראשונה ב-getgreen.

תחבורה ירוקה

סע ירוק, סע ירוק

כדי להמעיט את הנזקים של התחבורה על הסביבה: הרעש, זיהום האוויר וההשפעה על הבריאות ועל איכות חיינו, עלינו לעבור להילוך סביבתי. בכתבה הבאה אציג שלוש יוזמות שאמורות להיכנס לשוק ב-2011 ולקדם תחבורה נקייה. בינתיים אל לנו להמתין בחיבוק ידיים, עלינו להמשיך לנקוט במהלכים מיידים, ללכת יותר ברגל, לרכב על אופניים ולהשתמש בתחבורה ציבורית, כך נוכל גם לשמור על הבריאות ועל גזרה חטובה, וגם לתרום לסביבה.

זה ציפור? זה מטוס? לא, זו מכונית

המחלקה לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה  ב-MIT במסצ'וסטס, צלחו את הטסט הראשון בטיסת הניסיון לאבטיפוס של מכונית מעופפת. המכונית יצאה לדרך במסלול המראה בניו יורק ועפה כ-37 שניות. המנוע ששימש את כל התרגיל תודלק בבנזין נטול עופרת.

המטוס יכול להגיע למהירות של 185 קמ"ש. הנהג יכול להתחלף לטייס בקלות מושלמת תוך 30 שניות, להפשיל את הכנפיים ולהחליף המנוע ואת ארבעת הצמיגים לפרופלור קדמי. המכוניות המעופפות יוכלו להקטין את גודשי התנועה במטרופולין, לצמצם את הצורך לבנות כבישים חדשים, ועצם קיצור זמני הנסיעה במכונית בטיסה יחסוך מיליארדי גלונים של דלק כל שנה.

מנהל התעופה הפדרלי כבר קבע קטגוריה חדשה למטוס, מטוס ספורט קל. אם אתה רוצה לקבל רישיון חדש של טייס ספורט ולעוף במכונית שלך, כל מה שצריך זה כעשרים שעות של זמן טיסה.

לצפייה בטסט הראשון: http://www.youtube.com/watch?v=EHXnLCIgNug

אקו- אופנוע

שישה מהנדסים מאוניברסיטת קינגסטון בלונדון, עיצבו אופנוע ששובר את כל המיתוסים על כלי רכב ירוקים. לא עוד עיצובים צנועים במהירויות נמוכות, אלא אופנוע שיכול להגיע למהירות של 165 קמ"ש שמופעל על ידי סוללות שנטענות בשקע ביתי רגיל.

ההשקה של האופנוע הראשון שאינו פולט Co2, תיעשה הקיץ בתחרות ה-Grand Prix, ובה האופנוע יתחרה עם 24 אקו-אופנועים מארצות הברית, הודו, איטליה, גרמניה ואוסטריה. פול ברנדון, מנהל המחלקה, צוטט: "להיות ירוק לאו דווקא אומר להיות איטי. יש הרבה סקפטיות כשזה נוגע לרכבים אלקטרוניים אבל, כולנו צריכים להפחית את פליטת ה-Co2 שלנו, ולכן היוזמה הזאת לוקחת צעד גדול לכיוון הזה. לרעיונות שאנחנו ואחרים מעמידים במבחן בתחרות של האקו-אופנועים, יש סיכויים טובים להיהפך לרכבים על הכביש".

לסרטון:http://www.youtube.com/watch?v=JPE0-lWFfpI&eurl=http://www.alternative-energy-news.info/zero-emissions-motorcycle/&feature=player_embedded

תחנת בטריות

חברת Better Place שבשליטת החברה לישראל והיזם שי אגסי, מציגה לראשונה מודל שמשלב טכנולוגית החלפת סוללה במכונית חשמלית יחד עם פריסה של נקודות טעינה לכלי הרכב. הטכנולוגיה ידידותית לצרכנים ומספקת חווית נהיגה נקייה וירוקה.

הטכנולוגיה של החלפת הסוללה, תספק פתרון ממשי למעבר המוני לכלי רכב חשמליים, רכבים חשמליים שמאפשרים לנהגים טווח נסיעה בלתי מוגבל. הטעינה של סוללות הרכב מתאפשרת משימוש בפאנלים סולאריים של חברת שארפ ביפן.

מדבריו של שי אגסי: "קרוב למאה שנה שתעשיית הרכב קשורה בקשר הדוק לתעשיית הנפט. היום אנו מציגים דרך חדשה שבה עתיד התחבורה והאנרגיה מונע על ידי השאיפה שלנו לכדור נקי יותר ולשיקום כלכלי המבוסס על השקעות בטכנולוגיה נקייה, דרך שבה ההתפתחות בעולם הרכב קשורה מיסודה לשמירה על הסביבה" (הציטוט לקוח מאתר Bizportal: "בטר פלייס ממשיכה קדימה: חשפה ביפן את את טכנולוגיית החלפת הסוללה במכונית חשמלית").

חברת Better Place חברה לרנו ניסאן במטרה לקדם תחבורה נקייה בישראל. החברות שוקדות להפוך את כלי הרכב החשמליים לדבר שבשגרה, לפרוס תחנות החלפה ולספק סדרה של רכבים אמינים המותאמים לפתרון של החלפה סוללה.

תהליך ההחלפה של הסוללות הינו אוטומטי, אורך כדקה, מהיר, נקי ונוח יותר לנהג מאשר תדלוק מיכל דלק מלא. הטכנולוגיה של תהליך ההחלפה בטוחה ומאפשרת ניתוק מהיר ורציף של הסוללה הריקה מהמכונית והחלפתה בסוללה מלאה. הנהג יכול להישאר ברכב במהלך ההחלפה.

לסרטון: http://www.youtube.com/watch?v=5b0T5NUHyxs&eurl=http://www.ecogeek.org/content/view/2745/69/&feature=player_embedded

פורסם לראשונה ב-getgreen.

ייקולוגיה

אנו חיים בעידן שבו ההתפתחות המואצת של המערכת הכלכלית-חברתית והשפע האדיר של התרבות, אינם מותאמים להיצע המשאבים שהעמיד לרשותנו הטבע. בכדי לספק את צרכיו של האדם המערבי, נראה שנזדקק לעוד כמה כדורי ארץ. אל מול זעקות הטבע, האדם חייב לתור אחר פתרונות ראויים שמקורם בעצמו, בשכלו. על הדמיון של כל אחת ואחד מאיתנו לנדוד למחוזות חדשים, שאולי ייראו מרחיקי לכת, אולם רק שם יוולדו הרעיונות שעשויים להצילנו מאסון. מרחב האפשרויות שנפתח בפנינו, נקבע על ידי יסודות המציאות שממנה אנו מפליגים. המחשבה שלנו מתקדמת עקב בצד אגודל על פי צורכי ההוויה הקונקרטית. רק הזמן יוכל להגיד אם הייתה זו התיימרות לחשוב שבאמצעות שכלנו הישר, מסוגלים אנו להתערב בדרכו של הטבע, ולהביא לקץ המשבר האקולוגי.

סוג של מחשבה חדשנית שחותרת להתמודדות עם נסיבות המציאות העגומה, אפשר למצוא באוניברסיטת "דיוק" שבאנגליה. המהנדסים באוניברסיטה אימצו קו מחשבה, שאם נתרגמה למונחים המוכרים לנו, יכולה היא להידמות למחשבה הייקית הטיפוסית – הרעיון הוא להשתמש בכל האמצעים שברשותנו ולנצלם עד תום, באופן המיטיבי ביותר. מתוך ההנחה הפשוטה שאנרגיה לא יכולה להיווצר ולהיעלם, אלא רק לשנות צורתה, המהנדסים ב"דיוק" עובדים על ניצול האנרגיה שמייצרות התנועות היומיומיות שלנו. לרוב, האנרגיה שמייצרות תנועות הגוף השגרתיות, מתבזבזת ומתפוגגות באוויר, מבלי שבכלל נהיה מודעים לכך, והרי המוח הייקי גורס כי אם יש במקרר קוטג' שפג תוקפו, אפשר לנצלו לצורך אפיית פשטידה ובכל מקרה- בשום אופן אין לזרוק אותו לפח. על אותו משקל בדיוק, את האנרגיה שיוצר גופנו אפשר לנצל גם למטרות נוספות. קשה להעריך את כמות האנרגיה שמייצרות תנועות הגוף, אבל אין עוררין על הקביעה כי במהלך יממה אחת מפיק הגוף שלנו כמות עצומה של אנרגיה. מספיק לחשוב על טנדר של חבר'ה ברסלבים בשביל לעמוד על קורט כמות זו. כיום עוד לא התחלנו לנצל את מלוא הפוטנציאל הגלום באנרגיה היומיומית, ההתקנים הקונבנציונאליים להפקת אנרגיה מסוגלים לנצל אך ורק אנרגיה שנוצרת בתדר קבוע.

אבל קחו לדוגמא פעולה פשוטה כמו הליכה, ברור שאנחנו לא הולכים בקצב קבוע. אופיין של רוב התנועות שבשגרה שלנו הן לא של תדרים אחידים אלא של תדרים המורכבים ממספר רבדים ועוצמות. המכשיר האידיאלי עליו עומלים המהנדסים, יוכל להמיר מגוון של תנודות במקום רק תדר פשוט וקבוע.

ההתקן שפיתחו המהנדסים הבריטים, אמנם נראה פשוט למדיי, אך חזותו מטעה- מדובר במכשיר טכנולוגי מורכב, אשר באמצעות מגנטים בעלי קטבים מנוגדים הממוקמים משני צדי המכשיר, מסוגל להתכוונן לתנודות הסביבה. כוונון זה מסייע ללכוד ולהפיק את החשמל שגופינו מייצר בתנועותיו, שהינו מעבר לתדר הצר והיציב.

בעתיד, שואפים החוקרים ב"דיוק" ללמוד כיצד לנצל את תנועות גלי האוקיינוס על מנת ללכדם לכדי אנרגיה, בעזרת פריסת מערך חיישנים שיולבש על מצופים. הקושי לדמיין איך רעיונות מהפכניים שכאלו קורמים עור וגידים, מקורן כאמור, באי-היכולת שלנו להסיר מחסומים ולהפליג עם נפלאות המחשבה והדמיון. טכנולוגיה זו, שמסוגלת לקצור אנרגיה לא ליניארית, מעבירה אותנו כברת דרך ארוכה, ועלינו מוטל לקחת דוגמא מהמהנדסים הנחושים, להעז ולפרוץ את גבולות הדמיון. 

פורסם לראשונה ב-getgreen.

בית משפט סביבתי

ממחקר שערכה העמותה הסביבתית "אדם טבע ודין" לקראת יום כדור הארץ, עולה כי למשרד להגנת הסביבה חסרים הכלים הבסיסיים שיאפשרו לו להיאבק בפשיעה הסביבתית (http://www.haaretz.com/hasite/spages/1164558.html). מחברי הדו"ח הצביעו על שורה של נקודות תורפה במערכת המשרד להגנת הסביבה, אולם לא הסתפקו בביקורת גרידא והציעו שיש לשקול גם הקמת בית משפט סביבתי מתמחה, בדומה לבית הדין לענייני מים ובית הדין לעבודה.

אין להקטין בחשיבות הערכאה המשפטית בעיצוב פני החברה שלנו, והנושא הסביבתי אינו יוצא דופן. כאשר סכסוכים חברתיים מגיעים לידי פיצוץ, הם לרוב מוכרעים בבתי המשפט. כך המשפט מסייע להסדיר ולקבוע את אופי החיים המשותפים של האזרחים. מדינה המכירה בסוגיה הסביבתית כבעיה חברתית בוערת, תוביל לביסוס מוסד שיהיה מוסמך ליישב את הסכסוכים הסביבתיים

בבואנו לשפר את המדיניות הסביבתית שלנו ואת הלחימה בעבריינות אקולוגית, כדאי ללמוד ממערכות משפט מתוקנות יותר. אם נרחיק עד ניו זילנד, נוכל למצוא שם מופת של בית משפט סביבתי שיש לו השפעה רבה על האופן שבו נראים הדברים בשטח.  לבית המשפט הניו-זילנדי יש סמכויות נרחבות שמסייעות להגן על הסביבה מפני אינטרסים כלכליים המאיימים להשחית אותה. יש לו הסמכות לנהל ולבקר את משאבי הטבע ברחבי המדינה, הכוח לאשר או לבטל תכניות בנייה, להעניק רשיונות לחופים, היתרי מים וכיוצ"ב. כמו כן, יש ברשות בית המשפט את היכולת להחליט על קידום פרוייקטים ציבוריים כמו הקמת בית ספר, בית חולים או עבודות ביוב, בצד הכרעה בגורלם של פרוייקטים פרטיים כגון מרכז קניות חדש.

לא הרחק מניו זילנד, גם אוסטרליה דורשת וחוקרת אודות ההתנהלות והשימוש במשאבים ציבוריים במסגרת מערכת בתי המשפט שלה, ובניו סאות' ויילס מתנהל בית משפט גבוה לענייני סביבה שמוביל את הדיון הסביבתי.

הצורך החברתי בבית דין סביבתי, אינו נגמר במסגרות לאומיות צרות, המוגבלות למדינה אחת. לאחר סדרה של אסונות סביבתיים כמו בופאל ב-1984, צ'רנוביל ב-1986 ובארות הנפט הבוערים במפרץ פרסי ב-1991, ההגנה על הסביבה החלה להתגבש כעניין של דאגה בינלאומית. ב-1992 הוקמה הקרן לבית המשפט הסביבתי הבינלאומי (ICEF) המוכרת כעמותה מטעם האו"ם ומועצת אירופה. הקרן מתמקדת ביישוב סכסוכים בסוגיות הסביבתיות העולות ברמה כלל-עולמית ומבקשת לקדם מערכת מאוזנת לניהול סביבה גלובאלית ירוקה.

בינתיים, בישראל אין דרישה לתקנים של שופטים ירוקים. עם זאת, הדין הסביבתי צובר יותר ויותר תאוצה. למשל, הוקם מרכז משפטי ייחודי בקהילה החרדית בקריה האקדמית אונו, הנקרא "חרדים לסביבה", המעניק ייעוץ חינמי בנושאים הנוגעים לחוק, משפט וסביבה:

http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=haredim_sviva&enZone=haredim_sviva

אולם, ייתכן שלאור יכולתם המוגבלת של המשרדים הממשלתיים להבטיח לנו סביבה מוגנת, עלינו להפשיל שרוולים ולהיכנס בעצמנו לזירה. חודש שעבר, נאמן ניקיון מתנדב מילא דו"ח על נהג שהשליך בדל סיגריה מהחלון. אותו נהג ביקש להישפט על הדו"ח שקיבל מנאמן הניקיון על סך 250 ש"ח, ובסופו של דבר הורשע בבית המשפט והוטל עליו קנס של 2,000 ש"ח או לחילופין 20 ימי מאסר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3874190,00.html

להצטרפות למערך נאמני הניקיון:

http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=cleanTrustee&enZone=cleanTrustee

פורסם לראשונה ב-getgreen.

מס רובין הוד

היישר מיער שרווד, מצטרף רובין הוד וכובעו המחודד אל הזירה האקולוגית.

באגדה, רובין הוד גנב מהעשירים ומסר לעניים. במציאות הנוכחית המתאוששת מהמשבר הכלכלי, רובין הוד יגלם מס שיסייע לאוכלוסיות חלשות במציאת מקומות פרנסה, בחינוך, בשירותי בריאות וכן בהתמודדות עם ההשלכותיה של ההתחממות הגלובאלית.

יוזמה אנגלית ממליצה להטיל שיעור מס בגודל של כ-0.05% על עסקאות בנקאיות כמו רכישת מניות ואגרות חוב. מס זה כמעט זהה למס שהגה ג'יימס טובין בשנת 1922, שהטיל מס בגודל דומה על עסקאות המרה בין מטבעות על מנת לצמצם עסקאות מסוג זה המבקשות לגרוף רווחים בטווח קצר. על פי הערכות, שיעור זעיר זה צפוי להניב כ-20 מיליארד פאונד בשנה. השאיפה היא להשתמש בסכומים האדירים הללו על מנת להילחם בעוני ובשינויי האקלים בתוך הממלכה המאוחדת וכן מעבר לים.

בינתיים ברלוסקוני אימץ גרסה איטלקית של רובין הוד, לפיה הממשלה תחייב חברות אנרגיה לשלם מס על עצם הפקת האנרגיה. בעזרת סכום זה, מתכננת הממשלה לסבסד חשמל, מזון ותרופות לפנסיונרים.

בכנס שנערך לקראת ועידת קופנהגן לפני כשנה במרכז הבינתחומי בהרצליה, החווה דעתו ד"ר שלמה ולד, המדען הראשי במשרד התשתיות הלאומיות, ואמר שכעניין של מדיניות ראוי שנשקיע את המשאבים העומדים בפנינו לצורך הסתגלות לשינויים הדרסטיים של האקלים. לדידו, בראש ובראשונה, עלינו לחתור למערך הממגן למשל בתי חולים ובתי ספר מפני אסונות אקולוגיים אפשריים, במקום להתמקד בניסיונות לצמצם את פליטת גזי החממה. במובן זה, מס רובין הוד יוכל לשמש כמקור כספי פורה שיעביר אותנו בבטחה להוויה של עולם ההולך ומתחמם. 

לאתר של היוזמה- http://robinhoodtax.com/

המלצה אגבית, ג'ונתן מאן מעלה מדי יום ביומו קליפ ליוטיוב לשיר שכתב והלחין. בין שבע מאות השירים שכבר הספיק לבצע, הקדיש אחד למס רובין הוד- http://www.youtube.com/watch?v=x9yh9Sfw47A&feature=fvsr

פורסם לראשונה ב-getgreen.

אקו-צ'ק: יוזמה בלגית לעידוד צריכה אקולוגית

לקראת יום הולדתי השנה קיבלתי מהמעביד שלי שובר מתנה שמקנה לי זוג כרטיסים לסרט ובנוסף, פופקורן ושתייה. אמנם נפלתי על סרט מייאש ומונוטוני לאין שיעור, אבל, תכסיס השיטה הקפיטליסטית עלה יפה והנה אני כבר מצפה בכיליון עיניים ליום ההולדת הבא שאוכל לזכות בקרטון הפופקורן המתגמל שלי.

בלגיה, שכבר התרשמתי מהיוזמה האקולוגית שלה לקידום צמחונות על ידי "יום ללא בשר", ממשיכה לפעול למען הסביבה ולהסב את אורח החיים שבה לירוק ומתחשב. במקום השיטה הנהוגה שם לתמרוץ עובדים, באמצעות מתן שוברים לארוחות במסעדות, הם החליטו על שי חדש: האקו-צ'ק.

העובד החרוץ מקבל את שוברי האקו-צ'קים ובאמצעותם הוא יכול לרכוש מוצרים ושירותים אקולוגיים. היוזמה לא רק מגדילה את העוגה של רכש המוצרים הירוקים בשוק אלא גם מבקשת להעלות את המודעות הסביבתית בקרב העובדים.

האקו-צ'קים יכולים לבוא לידי שימוש באחת מהקטגוריות הבאות:

·         חיסכון באנרגיה- לדוגמא, נורות חסכניות בחשמל ומוצרים לבידוד הבית

·         חיסכון במים- חסכמים, התקנת מיכל דו-כמותי בשירותים וכדומה

·         ניהול מחזור- בטריות נטענות, נייר ממוחזר, פח קומפוסט, חיתולים רב פעמיים ועוד

·         קידום תחבורה אקולוגית- שיעורי נהיגה אקולוגיים http://www.ecpcdrivingschool.co.uk/index_files/Page402.htm, רכישה של אופניים ואחזקתם

·         קידום העניין בטבע- רכישת עצים, עציצים, כלי גינה, דשן וכו'

בינתיים התקרה של כל שטר של אקו-צ'ק היא עד עשרה יורו בלבד. כל עובד יוכל לקבל אקו-צ'קים בשווי של עד מאה עשרים וחמישה יורו. במהלך השנים הקרובות, התקרה של השוברים תגיע למאתיים וחמישים יורו. אפשר יהיה לחבר את הצ'קים לרכישות גדולות יותר, כמו לרכישת פנלים סולאריים.

אם האקו-צ'קים ינחלו את ההצלחה שמצופה מהם, הם יוכלו להשפיע ולתפוס מקום מרכזי בעיצוב ההתנהגות של הצרכנים. הארגון שמקדם את היוזמה, ארגון CNT, מעריך, כי בתום התהליך, תשעה אחוזים מכלל תקציב משפחה וניהול משק בית יהיה מנותב לרכישה של מוצרים חסכניים באנרגיה.

במחשבה שנייה, בשנה הבאה אני מוכנה להחליף את דלי הפופקורן באקו-צ'ק, ולהתחיל לחסוך לפנלים סולאריים.

פורסם לראשונה ב-getgreen.

הדרך לאקולוגיה היא דרך הקיבה

הייתה לי את ההזדמנות לקחת חלק בגיבוש לקורס קצינים בחיל האוויר. הרגשתי כמו כלי משחק בתרגיל סוציולוגי. בנות נלחמו בשיניהן על המקומות הספורים ששמורים לבעלי הזכות להניח ארונות על הכתפיים, והתנהגו כזאבות אחת לשנייה. עוד לפני היציאה, החברים ביחידה הזהירו אותי מדפוס התנהגות זה שעלול להוביל אותי לייאוש גדול במהלך שלושת הימים הארוכים של הגיבוש. קיבלתי המלצה חמה להכניס לתוך הקיטבג, יחד עם הקסדה והפק"לים, גם חבילות של אוכל. אמרו לי שעל מנת לשרוד, אני צריכה לפנות אל הקיבה של הבנות. ואכן, כמו מתוך סצנה של פרסומת, בשעת כושר, שלפתי חבילת סוכריות "מותר" בטעם תות יוגורט. השמיים נפערו ונפרצו הסכרים ביני לבין רעותיי לאוהל. השיניים החדות הוחלפו מיד בחיוכים. מי יודע מה היה קורה אילו זו הייתה חבילה של "וורתרס".

אם כן, על בשרי הסקתי שהדרך הקולינארית היא הדרך הבטוחה להשיג תוצאות. החלטתי לבדוק איך המגרש האקולוגי פועל בתחום. הטכנולוגיה המתחדשת והמתיירקת בתחום המזון וחומרי הגלם, לוקחת מקום ומשתתפת במאמץ להפחית את ההתחממות הגלובאלית ואת הנזקים הסביבתיים.

הנה שלוש יוזמות מהסוג:

גלידה דלת פחמן

שינוע והובלה של מצרכים הזקוקים לקירור צורכים כמויות נכבדות של אנרגיה. הקירור האינטנסיבי של המוצרים גורם לפליטת פחמן אדירה. ברוב המקרים, כשניסו לחשוב על פתרונות יעילים וחסכוניים יותר, פנו לשדרוג ולשיפור מערכות הקירור וההקפאה. באופן חדשני ומעניין, חברת "יוניליבר", היצרנית הגדולה בעולם לעשיית גלידה, שאחראית גם ל"בן וג'ריס", ניסתה לתקוף את הבעיה קצת אחרת. לא לנסות לשנות את האופן שבו מקפיאים את המוצרים, אלא למצוא את הפתרון במוצרים עצמם, ולייצר מוצרים שלא זקוקים להקפאה.

מהנדסי המזון ב"יוניליבר" עובדים על צמצום פליטת הפחמן וכך מתכננים גלידה דלת פחמן: גלידה שיכולה להימכר ולהישלח בטמפרטורת החדר, ותהליך ההקפאה ייעשה בפריזר בביתו של הלקוח. הגלידה לא תזדקק לאנרגיה המרובה שנדרשת בדרך כלל לקירורה במשאיות ובאמצעי ההובלה, ובכך תפחית את טביעת הרגל האקולוגית של חברת "יוניליבר" וכמו גם, תחסוך בפן הכלכלי את עלויות החשמל.

אך עם כל הרצון המתגבר להיות יותר ירוקים ואקולוגים, יש כמה שינויים שקהל הצרכנים לא יהיה מוכן לקבל. "יוניליבר" אולי לא תתקל במכשולים רבים כל כך ביצירת המוצר עצמו, אבל היא תמצא את עצמה נתקלת במהמורות רציניות כאשר תפגוש את ציפיותיהם של הקונים. קרוב לוודאי שלצרכנים לא יהיה אכפת להקפיא את הגלידה בעצמם, אבל, אם הצ'נקי מאנקי שלהם לא יהיה טעים באותה מידה כמו הגלידה עתירת הפחמן, הם פשוט לא יקנו אותה.

ובהנחה שלמוצר החדש יהיה טעם זהה, זו שאלה טובה האם הגלידה שחוסכת באנרגיה ובכספים לחברה, תגיע למדפים גם במחיר זול יותר. גלידה שחוסכת בחשמל, מצמצמת את הנזק הסביבתי  וטעימה באותה המידה – היא שילוב מנצח לכל הדעות.

הידיעה נלקחה מ"Times of London"

אל תסתכל באבטיח אלא במה שבתוכו

מחקר חדש מראה כי אבטיח יכול לשמש כתוסף טוב לדלק אורגני. אבל אל דאגה, אין צורך לחשוש שבעונת הקיץ הבאה נמצא את עצמנו אוכלים גבינה בולגרית ונוסעים על אדי מיץ אבטיח. היוזמה אינה מבקשת להסב את גידולי האבטיחים ממדפי הפירות ישירות לתחנות הדלק. מסתבר שעשרים אחוזים מכל יבול אבטיחים נזרקים, בגלל שהם פשוט מכוערים. פירות עקומים ופגומים לא נמכרים, והחקלאים מוצאים את עצמם זונחים אותם בשדה.

עודף האבטיחים שנותר בשטח יכול להיות מעובד למיץ ואיתו לייצר דלק אורגני. מיץ אבטיח מכיל שבעה עד עשרה אחוז סוכר תסיס או אתנול. על מנת לייצר דלק אורגני ממיץ אבטיח בלבד, צריך מיץ מרוכז פי שלוש. לכן, לא סביר שמיץ האבטיח ישמש כדלק אורגני לבדו. אבל הוא יכול לשמש כתוסף לדלק אורגני מדולל. חקלאים יכולים להפיק בשטח את המיץ מהאבטיחים הדחויים של היבול ולהשתמש בו כאלטרנטיבה לדלק, או למכור אותו למפעלים שמייצרים דלק אורגני וכך להשתמש גם באבטיחים המכוערים. 

הידיעה נלקחה מ"Biotechnology For Biofuels"

כשהחיים מגישים לך לימונים – תטעין את השעון המעורר שלך

שעון המים של "בדול" זקוק רק למים ושפריץ של מיץ לימון. בכל שישה עד שמונה שבועות, יש למלא את השעון במים עם טוויסט של לימון, ובמהלך כל התקופה אין צורך לכוונן אותו או להחליף בטריות. בשעון יש זיכרון פנימי, שברגע שמגיעה השעה למלא אותו שוב, אין צורך לכוון אותו מחדש.

בשביל להתעורר בעזרת מים קרים ולימון:

http://www.bedolwhatsnext.com/ecofriendly-waterpowered-clock-blue-p-2640.html?cPath=223

הידיעה נלקחה מ"Good Clean Tech"

פורסם לראשונה ב-getgreen.

נייר פילים

לא חשבתי שאאלץ לרדת נמוך כל כך, ממש עד לקרקע, לכתוב על היוזמה האקולוגית הבאה שבה נתקלתי בסרי לנקה, בבית יתומים לפילים בפינוואלה. מסתבר שגללים של פילים עשויים ברובם מסיבים, ובתוך תהליך פשוט יחסית אפשר להפיק מהם נייר. באופן הזה, מתהווה מעגל שבו הפילים עושים את חלקם, ממנו מפיקים נייר, את מוצרי הנייר מוכרים, וחלק מן הרווחים מוקצבים לסיוע לפילים.

ההיסטוריה של הרעיון

אבל רגע, נשאלת שאלה מאוד אלמנטרית, מאיפה צץ הרעיון לייצר נייר מגללים של פילים? מר וונצ'אי מתאילנד הוא האדם מאחורי הנייר. בדרכו חזרה הביתה מהעבודה היומית שלו, נהג לעבור ליד מפעל לנייר והתרשם מפשטות התהליך שבו ניתן להפיק נייר מהסיבים של העץ. במועד אחר, הזדמן לוונ'צאי לבקר בבית מחסה לפילים בלמפנג שממוקם בצפון תאילנד וראה ערימות על גבי ערימות של גללים. הוא התבונן בגללים והבחין שהם מאוד סיביים. בנקודה זו בזמן, נולד הרעיון. השלב הבא היה לקחת הביתה חופן של גללים הביתה. תחילה, אישתו הייתה מאוד משועשעת מהעניין וגילתה סבלנות רבה. וונ'צאי ניסה לעשות את אותו התהליך שבו צפה במפעל לנייר. הוא נעזר במעבד המזון בבית כדי לנסות לחתוך את הסיבים הארוכים לקצרים יותר. בשלב הזה, גברת וונצ'אי כבר איבדה את הסבלנות. מילא הוא הכניס אל כותלי ביתה גללים של פילים, אבל להשתמש בבלנדר היה כבר צעד אחד רחוק מדי. היא נתנה לו אולטימאטום, או שהוא מפסיק להביא הביתה את הגללים ומתרכז בעבודה היומית שלו, או שהוא הופך את נייר הגללים לעבודה היומית שלו. בכל מקרה, היא רצתה בלנדר חדש.

העובדות

בממוצע, פיל אוכל בין 200 ל-250 ק"ג מזון ביום, מכמות זו, אנחנו מקבלים 50 ק"ג של גללים. ואם תרצו לתרגם את זה, פיל אחד מפיק כ-115 דפי נייר ביום. הפילים אינם מעכלים מוצלחים, כמעט מחצית ממה שהם אוכלים, עובר ישירות לקצה השני. אולם, רוב התזונה של הפילים היא סיבים, וכך בנדיבות הפילים עושים את השלב הראשון להפקת הנייר. הגללים של הפילים לא אמורים להריח, למעשה, אם הגללים מריחים גרוע, זה יכול להיות סממן שהפיל חולה. דפי הנייר של הגללים של פילים לא מריחים בכלל, והם ללא בקטריה.

התהליך

ראשית, אוספים את הצואה. לאחר מכן, שוטפים אותה ומרתיחים למשך חמש שעות. בשלב השלישי, מעבירים את התכולה למכונה שבה מסובבים את הסיבים כשלוש שעות. כשמסיימים, מוסיפים צבע לסיבים ומעבירים באופן שווה לתוך תבניות. את התבניות מייבשים בשמש. לאחר שהנייר יבש, מורידים בעדינות בעזרת נייר זכוכית את החספוס של הנייר. לבסוף, מייצרים מגוון של מוצרים כמו מחברות, קופסאות, אלבומים ומסגרות לתמונה.

מר וונצ'אי עדיין שומר את מעבד המזון הישן כתזכורת ללקח שלמד- שבחיים הרבה אנשים יכולים לחשוב שאתה משוגע, אבל אם יש לך את האומץ לנסות, אפשר גם להצליח. ממכירות הנייר שהוא מפיק, הוא מפריש חלק מהרווחים כדי לעזור לפילים, בהאכלה ובטיפול רפואי. וונצ'אי אומר כי יכול להיות שהגללים הם בסך הכל רק גללים לרוב האנשים, אבל בשבילו, כל כדור שנופל, הינו כהזדמנות נוספת לעזור לפילים. לאדם אחד זו צואה של פילים, לאחר- עולם ומלואו. 

פורסם לראשונה ב-getgreen.