הדרך לאקולוגיה היא דרך הקיבה

הייתה לי את ההזדמנות לקחת חלק בגיבוש לקורס קצינים בחיל האוויר. הרגשתי כמו כלי משחק בתרגיל סוציולוגי. בנות נלחמו בשיניהן על המקומות הספורים ששמורים לבעלי הזכות להניח ארונות על הכתפיים, והתנהגו כזאבות אחת לשנייה. עוד לפני היציאה, החברים ביחידה הזהירו אותי מדפוס התנהגות זה שעלול להוביל אותי לייאוש גדול במהלך שלושת הימים הארוכים של הגיבוש. קיבלתי המלצה חמה להכניס לתוך הקיטבג, יחד עם הקסדה והפק"לים, גם חבילות של אוכל. אמרו לי שעל מנת לשרוד, אני צריכה לפנות אל הקיבה של הבנות. ואכן, כמו מתוך סצנה של פרסומת, בשעת כושר, שלפתי חבילת סוכריות "מותר" בטעם תות יוגורט. השמיים נפערו ונפרצו הסכרים ביני לבין רעותיי לאוהל. השיניים החדות הוחלפו מיד בחיוכים. מי יודע מה היה קורה אילו זו הייתה חבילה של "וורתרס".

אם כן, על בשרי הסקתי שהדרך הקולינארית היא הדרך הבטוחה להשיג תוצאות. החלטתי לבדוק איך המגרש האקולוגי פועל בתחום. הטכנולוגיה המתחדשת והמתיירקת בתחום המזון וחומרי הגלם, לוקחת מקום ומשתתפת במאמץ להפחית את ההתחממות הגלובאלית ואת הנזקים הסביבתיים.

הנה שלוש יוזמות מהסוג:

גלידה דלת פחמן

שינוע והובלה של מצרכים הזקוקים לקירור צורכים כמויות נכבדות של אנרגיה. הקירור האינטנסיבי של המוצרים גורם לפליטת פחמן אדירה. ברוב המקרים, כשניסו לחשוב על פתרונות יעילים וחסכוניים יותר, פנו לשדרוג ולשיפור מערכות הקירור וההקפאה. באופן חדשני ומעניין, חברת "יוניליבר", היצרנית הגדולה בעולם לעשיית גלידה, שאחראית גם ל"בן וג'ריס", ניסתה לתקוף את הבעיה קצת אחרת. לא לנסות לשנות את האופן שבו מקפיאים את המוצרים, אלא למצוא את הפתרון במוצרים עצמם, ולייצר מוצרים שלא זקוקים להקפאה.

מהנדסי המזון ב"יוניליבר" עובדים על צמצום פליטת הפחמן וכך מתכננים גלידה דלת פחמן: גלידה שיכולה להימכר ולהישלח בטמפרטורת החדר, ותהליך ההקפאה ייעשה בפריזר בביתו של הלקוח. הגלידה לא תזדקק לאנרגיה המרובה שנדרשת בדרך כלל לקירורה במשאיות ובאמצעי ההובלה, ובכך תפחית את טביעת הרגל האקולוגית של חברת "יוניליבר" וכמו גם, תחסוך בפן הכלכלי את עלויות החשמל.

אך עם כל הרצון המתגבר להיות יותר ירוקים ואקולוגים, יש כמה שינויים שקהל הצרכנים לא יהיה מוכן לקבל. "יוניליבר" אולי לא תתקל במכשולים רבים כל כך ביצירת המוצר עצמו, אבל היא תמצא את עצמה נתקלת במהמורות רציניות כאשר תפגוש את ציפיותיהם של הקונים. קרוב לוודאי שלצרכנים לא יהיה אכפת להקפיא את הגלידה בעצמם, אבל, אם הצ'נקי מאנקי שלהם לא יהיה טעים באותה מידה כמו הגלידה עתירת הפחמן, הם פשוט לא יקנו אותה.

ובהנחה שלמוצר החדש יהיה טעם זהה, זו שאלה טובה האם הגלידה שחוסכת באנרגיה ובכספים לחברה, תגיע למדפים גם במחיר זול יותר. גלידה שחוסכת בחשמל, מצמצמת את הנזק הסביבתי  וטעימה באותה המידה – היא שילוב מנצח לכל הדעות.

הידיעה נלקחה מ"Times of London"

אל תסתכל באבטיח אלא במה שבתוכו

מחקר חדש מראה כי אבטיח יכול לשמש כתוסף טוב לדלק אורגני. אבל אל דאגה, אין צורך לחשוש שבעונת הקיץ הבאה נמצא את עצמנו אוכלים גבינה בולגרית ונוסעים על אדי מיץ אבטיח. היוזמה אינה מבקשת להסב את גידולי האבטיחים ממדפי הפירות ישירות לתחנות הדלק. מסתבר שעשרים אחוזים מכל יבול אבטיחים נזרקים, בגלל שהם פשוט מכוערים. פירות עקומים ופגומים לא נמכרים, והחקלאים מוצאים את עצמם זונחים אותם בשדה.

עודף האבטיחים שנותר בשטח יכול להיות מעובד למיץ ואיתו לייצר דלק אורגני. מיץ אבטיח מכיל שבעה עד עשרה אחוז סוכר תסיס או אתנול. על מנת לייצר דלק אורגני ממיץ אבטיח בלבד, צריך מיץ מרוכז פי שלוש. לכן, לא סביר שמיץ האבטיח ישמש כדלק אורגני לבדו. אבל הוא יכול לשמש כתוסף לדלק אורגני מדולל. חקלאים יכולים להפיק בשטח את המיץ מהאבטיחים הדחויים של היבול ולהשתמש בו כאלטרנטיבה לדלק, או למכור אותו למפעלים שמייצרים דלק אורגני וכך להשתמש גם באבטיחים המכוערים. 

הידיעה נלקחה מ"Biotechnology For Biofuels"

כשהחיים מגישים לך לימונים – תטעין את השעון המעורר שלך

שעון המים של "בדול" זקוק רק למים ושפריץ של מיץ לימון. בכל שישה עד שמונה שבועות, יש למלא את השעון במים עם טוויסט של לימון, ובמהלך כל התקופה אין צורך לכוונן אותו או להחליף בטריות. בשעון יש זיכרון פנימי, שברגע שמגיעה השעה למלא אותו שוב, אין צורך לכוון אותו מחדש.

בשביל להתעורר בעזרת מים קרים ולימון:

http://www.bedolwhatsnext.com/ecofriendly-waterpowered-clock-blue-p-2640.html?cPath=223

הידיעה נלקחה מ"Good Clean Tech"

פורסם לראשונה ב-getgreen.