צרכנות שיתופית

הספר " What's Mine is Yours: The Rise of Collaborative Consumption", שהסוציולוגית רייצ'ל בוטסמן היא אחת ממחבריו, עוסק בשיתוף הפעולה המופלא שנרקם בין משתמשי האינטרנט ברחבי העולם. לטענתה, הסינרגיה שנוצרת בין הגולשים מחוללת מהפכה צרכנית, שמשפיעה על חיינו ואפילו על האופן שבו עושים עסקים. הטענה היא שדווקא הקדמה והטכנולוגיה מאפשרות להחזיר את הגלגל לאחור לכלכלה של סחר חליפין, רק שהפעם לא צריך להתמקח תחת השמש היוקדת בשוק, אלא הכול מתרחש בכפר הגלובאלי ובלחיצת עכבר. בימים שבהם מדברים על מושגים כמו ערבות הדדית ודורשים כלכלה צודקת יותר, הצרכנות השיתופית יכולה להוות חלופה מצוינת.

אז לפני ששוב  מעבירים את כרטיס האשראי, כדאי לבדוק את האופציות השיתופיות הבאות:

1. להחליף

בוטסמן פתחה את הרצאתה ב-TED עם דוגמא פשוטה: לכמה מאיתנו יש אוסף של סרטי די וי די המעלים אבק על המדף כאבן שאין לה הופכין? ובכל זאת איננו מסוגלים להביא את עצמנו לזרוק אותם. בינינו, כמה פעמים אפשר לראות "חברים"? לא עדיף להחליף את רייצ'ל ורוס בד"ר "האוס"? אותו מארז הפסיק לשמש אותנו, אבל הוא יכול לספק שעות של הנאה עבור מישהו אחר.

תוך שימוש בכלים שמציע האינטרנט, אנחנו יכולים לשוב לפרקטיקה הנושנה של תן וקח. האינטרנט משמש כשדכן - מתאים פריטים שנמצאים בבעלותי למשתמש אחר שעשוי ליהנות מהם ומאפשר לי לאתר את מה שאני רוצה לעצמי. הזיווג המושלם הזה מאריך את חיי המדף של המוצר ומצמצם פסולת.

·         Swap.com למשל, מאפשר בקלות להחליף ספרים, מוסיקה, סרטים ומשחקים.

איך מתבצעת ההחלפה? נרשמים לאתר ומוסיפים את כל הפריטים שמהם אנו מוכנים להיפרד. על כל פריט כזה מקבלים רשימה של המוצרים שאפשר לקבל תמורתו. ברגע שיש התאמה בין שני גולשים, כל אחד שולח לשני את הסחורה וממתין בסבלנות לפריט שיגיע במקומה.

מה מבטיח את השלמת העסקה? לכל משתמש יש דף בו מפורטת ההיסטוריה של ההחלפות שלו: כמה פריטים החליף בעבר ובאילו אחוזים של הצלחה.

האתר מתפאר בנתוני הצלחה כמעט מושלמים. התלונות המעטות שישנן הן לרוב על שירותי הדואר וזמן המתנה ארוך.

·         על אותו עקרון, האתר Swapstyle מאפשר לנשים פאשניסטיות, שרוצות לשמור על המלתחה שלהן מעודכנת ובהתאם לצו האופנה, להחליף ביניהן בגדי מעצבים ולוותר על תג המחיר הגבוה המתלווה אליהן.

·         גם אתר אגורה מאפשר למסור ולקבל חפצים בשיטת האיסוף העצמי.

2. לשתף

צרכנות שיתופית היא לא רק הפצה חוזרת של חפצים אלא גם נותנת הזדמנות לחלוק משאבים חיוניים כמו כסף, כישורים וזמן.

·         האתר ZOPA לדוגמא, מאפשר לגולשים בממלכה הבריטית להלוות אחד לשני כספים. שני הצדדים לעסקה, הלווה והמלווה, נהנים מתעריפים טובים יותר שכן הם יכולים לעקוף את התיווך הבנקאי, על העמלות והריביות הגבוהות שהוא גובה. הגולשים מנהלים ביניהם את המשא ומתן על תנאי הלוואה.

·         ספה בעיר זרה עשויה להיות משאב רב ערך עבור מטיילים. האתר Couch Surfing מתווך בין תיירים למקומיים שמוכנים להציע את הספה שלהם, תרתי משמע.

·         האתר האנגלי Land Share מפגיש בין אנשים שחולמים לגדל את הפירות והירקות שלהם בעצמם אבל אין להם את הקרקע לעשות זאת, לבעלי אדמה עם שטח עודף שמוכנים לחלוק מן הדונמים שברשותם. 

3. לחלוק

צרכנות שיתופית יכולה לשמש גם לצורך השאלות ושכירויות. בוטסמן מציעה לנו לחשוב על מקדחות, למשל, שפועלות כ-12 דקות בממוצע במשך כל חייהן – מה שאנחנו צריכים בעצם הוא החור בקיר ולא המקדחה עצמה, אם כן, מדוע שלא נשכיר או נשכור אותה?

הרעיון הוא לשלם בעבור התועלת שאנחנו מפיקים מן המוצר מבלי שנצטרך להיות הבעלים הישירים שלו, באותו אופן שאנו משתמשים בשירותים של מכבסות אוטומטיות וספריות ציבוריות.

האינטרנט מציע מבחר של אפשרויות לכך:

·         המכונית שלנו משמשת אותנו בממוצע כשעה ביום. ביתר הזמן היא עומדת בחוץ ותופסת מקום חנייה (שיכולה גם היא להיות עסק יקר). מיזם CAR2GO מאפשר לשכור מכונית רק למשך הזמן הרצוי לנו.

·         ואם כבר הזכרנו את בעיית החנייה, Just Park it מציע לשכור חניה ולהחנות בזמן הנחוץ לנו.

·         למי שמוותרים על רכב לטובת אופניים, אם מסיבות סביבתיות ואם בשביל הספורט, תל אופן מאפשרת לשכור אופניים ולהגיע ממקום למקום מבלי לרכוש זוג שצריך להעלות שלוש קומות הביתה.

·         ועוד אתר אחד שכדאי להכיר, שנקרא המפקיד ומאפשר להשכיר ולהשאיל ציוד מכל הבא ליד.

פורסם לראשונה ב-getgreen.